שתי סיבות ללכת לבנק
ויש ז'אנר מפותח מאוד של אנשים שאוהבים ללכת לבנק.
באופן כללי, הבנק מקבל מקום חשוב (מדי) בחיים שלנו, בטח ובטח כשמדובר בעסקים.
אבל למען האמת, עסק בריא (וגם משק בית בריא) - לא אמור להתעסק עם הבנק יותר מדי.
בעשור האחרון הריבית היתה אפסית, הכסף היה בחינם, מה שעודד את כולנו לנסות את הסם.
כל מה שצריך להפוך לקוח מזדמן לנרקומן הוא לספק קצת סם בחינם.
וכך, במשך עשור התרגלנו כולנו לקחת מימון כמעט ללא הכרה.
בפני לקוח עמדו שתי אפשרויות להשיג כסף (או רכב, חופשה ובית):
האחת - לעבוד קשה, להשקיע, להזיע, להתאמץ, לשווק, למכור ולגבות
והשנייה – להסכים להצעת הבנק לקחת כסף.
זה היה כל כך מפתה, שוויתרנו כמעט לגמרי על שיקול הדעת שלנו.
השלכנו על כל פקיד מזדמן את הניירת שלנו, מה שהוא הסכים לתת – לקחנו.
וכך, במשך עשור הלך החוב של משק הבית בישראל (ובטח של העסקים) והתנפח.
החוש הבריא שאמור לבחון האם זה בכלל כדאי לנו, איזה סוג של אשראי ובאילו תנאים הלך והתכהה.
והנה עכשיו, מוגש לנו החשבון. ואנחנו כבר מכורים.
הריבית (רק) התחילה לעלות, ופתאום (שימו לב לפלא) הכסף עולה כסף.
אז לקראת חזרתו של העולם הישן, הגיע הזמן לרענן את הכללים הפשוטים של האשראי:
יש רק שתי סיבות טובות (לעסק) לקחת כסף מהבנק :
- השקעה בנכס שישמש אותנו לטווח ארוך (רכישת בית / מחסן / רכב / מכונה). במקרה הזה חשוב לוודא שאנחנו מרוויחים מספיק כדי להחזיר את ההלוואה על פני השנים שהנכס ישמש אותנו.
- צרכים להון חוזר (החוב שהלקוחות חייבים לי ועוד שווי המלאי שלי, פחות מה שאני חייב לספקים). כאן חייבים לוודא שיש לנו מסגרת אשראי מתאימה, ושאנחנו יודעים לעמוד בתשלומי הריבית בגינה.
זהו.
אין אף סיבה טובה אחרת.
אם הלכתם לבנק מכל סיבה אחרת – אתם או לפני בעיה או אחריה.
הכללים של השוק כבר משתנים – ועכשיו כשאנחנו כבר מכורים, הסם הזה עלול להרוג.
המשק שלנו כנראה ילמד בדרך הקשה - לחזור להזיע, להתאמץ ולהיות יצירתי.
התקופה הזו היא הזדמנות מצוינת לעשות סדר בתיק האשראי שלנו, ולהבין איך ישפיעו השינויים גם עלינו ועל העסק שלנו.
לסיום, כמו כל אתגר - הרבה יותר קל לטפל באשראי לא טוב כשנגשים אליו מראש ובאופן מסודר מאשר לנהל אותו כשאנחנו כבר במצוקה או בתוך משבר.